לשוני כוננת - ג'ו עמר

בס"ד לשוני כוננת - לא ידוע לְשוֹנִי כּוֹנַנְתָּ אֱלֹהַי וַתִּבְחַר בְּשִׁירִים שֶׁשַּׂמְתָּ בְּפִי טוֹב מִמִּסְחַר וְנֶגְדָּךְ כּוֹנַנְתָּ צְעָדַי מִמִּשְׁחַר וְלִי גָרוֹן תַּתָּה בְּקָרְאִי לֹא נִחַר וְיִצְרִי הִלְבַּנְתָּ כְּמוֹ צֶמֶר צַחַר וְלָכֵן לֹא שַׁתָּה לְבָבִי בִּי סְחַרְחַר הֱיֵה סִתְרִי עַתָּה כְּאֶתְמוֹל וּכְמָחָר וּמָגִנִּי אַתָּה אֱלֹהַי אַל תְּאַחַר פיוט במסורת יהודי המזרח וצפון אפריקה, המצוי במרכזו של "תיקון הטל" הנאמר בחג הפסח, ושל "תיקון הגשם" הנאמר בשמיני עצרת. הפיוט הוא מעין בקשת רשות מהקב"ה לשיר ולבקש ממנו את הבקשה על הטל ועל הגשמים, שהם סימן של ברכה והארת פנים של האל לעמו. הן בחג הפסח והן בשמיני עצרת מהווה הפיוט חולית מעבר מעונה לעונה. בחג הפסח משוררים לפניו על האביב והפריחה ולאחריו נפרדים מהגשם לשלום במלים: "לך לשלום גשם ובוא בשלום טל". בשמיני עצרת מקדים את פיוטנו פיוט המתאר את הצמאון והשרב ולאחריו פיוט המדבר בשבח המים והגשמים שהפזמון החוזר שלו הוא "ישב רוחו יזלו מים".